נדחה ערעורו של שוטר מג"ב שהתעלל בתושבי חברון

השופט א' א' לוי:

           המערער, דניס אלחזוב, שרת בעת הרלבנטית לערעור זה בפלוגה של משמר הגבול שהיתה מוצבת בחברון. בתאריך 30.12.02 עסקה הפלוגה בהכנות לקראת העתקתה לבסיס אחר, ועל פי הנטען בכתב האישום החליט המערער, בעצה אחת עם שלושה שוטרים נוספים - שחר בוטביקה (שערעורו בע"פ 4896/09 עומד בפני בית משפט זה - להלן: שחר), ינאי לאלזה (להלן: ינאי) ובאסם ווהבי (להלן: באסם), להיפרד מחברון במסע של התעללות והתעמרות בתושבי העיר. את זממם ביצעו הארבעה בשני שלבים, בצהרים ובערב, תוך שהם עושים שימוש ברכב משטרתי עליו היו מופקדים באסם ודניס, שתפקידם היה לחלק מזון לחיילי הפלוגה המוצבים באזור. נטען, כי השוטרים הפליאו את מכותיהם בתושבים מקומיים שנקלעו לדרכם, תוך שהם משתמשים בקתות כלי הנשק; שדדו רכוש; והשליכו רימוני גז והלם ללא כל סיבה. אולם החבורה לא הסתפקה באלה, וחבריה העלו מקומיים אחדים לרכבם, ואילצו אותם בכח לקפוץ תוך כדי נסיעה. באחדים מאירועים אלה עוסק כתב האישום, ולהלן אביא את פרטיהם בתמצית.

2.        א)     האישום הראשון - בשעה 13:30 לערך העלו המערער וחבריו לרכבם את עלא סנקרוט (להלן: עלא). הם הסיעוהו למקום מבודד, שם העמידו אותו עם פניו לעבר חומת אבנים, בדקו את ארנקו, ושאלו אותו אם יש לו מכשיר טלפון סלולארי, הואיל ונדברו מראש לגנוב מכשיר כזה. בהמשך, החלו שחר וינאי להכות את קורבנם ולבעוט בו, והם לא הרפו ממנו גם כשנפל על הקרקע כאשר ראשו זב דם. את כל אלה תיעד המערער בצילום במצלמה שהפקיד בידו ינאי.

           באישום זה יוחסו למערער עבירות של תקיפה לשם חבלה, חבלה בכוונה מחמירה ושימוש לרעה בכח המשרה.

           ב)      האישום השני - בשעת ערב הבחינו המערער וחבריו בחמזה רג'בי (להלן: חמזה), ולאחר שבדקו את תעודת הזהות שלו הורו לו לעלות לרכבם. הם הסיעו אותו לאזור התעשייה בחברון, שם הציבו אותו כשפניו מול קיר, ובהמשך החלו להכותו תוך ששחר משתמש לצורך זה במקל, ינאי באלה, ובאסם בקת נשקו, ואילו המערער בעט בו. לבסוף, נטלו התוקפים מקורבנם סכום של 150 ש"ח, תוך שהמערער מתעד גם אירוע זה בצילום.

           באישום זה יוחסו למערער עבירות של חטיפה לשם חבלה, שוד, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ושימוש לרעה בכוח המשרה.

           ג)      אישום שלישי -  בשעות הערב של אותו יום דרשו המערער וחבריו ממקומי נוסף לעלות לרכבם, ותוך כדי נסיעה הורו לו לקפוץ לכביש. אותו אדם נאלץ לעשות זאת, ואחר כך נצפה נופל ומתרחק בצליעה.

           באישום זה יוחסו למערער עבירות של חטיפה לשם חבלה, ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושימוש לרעה בכח המשרה.

           ד)      האישום הרביעי - בסביבות השעה 20:00 עצרו המערער וחבריו את עמרן אבו חמדיה (להלן: עמרן), שהיה בן 17 שנים בלבד. גם אותו הם העלו לרכבם, ובמהלך הנסיעה הכה אותו שחר באגרופיו. בהמשך, פתחו שחר וינאי את דלתו האחורית של הרכב, והורו לעמרן לקפוץ מתוכו. משהתנגד לעשות זאת ואחז ברצועות שבגג הרכב, דחפו אותו שחר וינאי החוצה. עמרן נפל מחוץ לרכב, ראשו נחבט בכביש וכתוצאה מכך נגרם מותו. ינאי שהבחין בכך צעק "הוא מת, הוא מת", והשוטרים המשיכו בנסיעה לעבר בסיסם.

           ה)     האישום החמישי - כאמור, במהלך אותו יום הטילו המערער וחבריו, תוך כדי נסיעה, רימוני גז והלם לעבר תושבים מקומיים. כמו כן, השליכו רימון עשן לעבר משאית, ורימוני גז לעבר מכונית וחנות שחלפו לידם. את האירועים הללו תיעדו שחר וינאי בצילום.

           באישום זה יוחסו למערער עבירות של שימוש בדבר מזיק, מעשה פזיזות ורשלנות ושימוש לרעה בכוח המשרה.

           ו)      האישום השישי - לאחר שהשליכו את עמרן כאמור באישום הרביעי, השליכו המערער וחבריו את מעילו של הקורבן אל מחוץ לרכב, ובהמשך תיאמו ביניהם גרסה במטרה להכשיל את ההליך המשפטי הצפוי, ולפיה באסם והמערער נסעו לבדם לצורך חלוקת המזון. לאותה מטרה של שיבוש הליכים, ביצע באסם רישומים כוזבים במסמכים של רכב אחר, מתוך כוונה להציג מצג שווא לפיו הוא נסע ברכב האחר כדי לחלק מזון ולא ברכב בו נהג בפועל. בנוסף, השמיד ינאי את קלטת הווידיאו שהיתה ברשותו ובה תועדו האירועים, וביום 18.4.03, לאחר מעצרם של ינאי ובאסם, נדברו שני אלה לטעון כי עמרן קפץ מהרכב ביוזמתו.

           באישום זה יוחסו למערער עבירות של שיבוש מהלכי משפט.

           ז)      האישום השביעי - אישום זה הופנה נגד שחר וינאי בלבד. נטען, כי בחודש מאי 2003, בעת שהיו עצורים, הם התקשרו לאחד מעדי התביעה בפרשה, זו גדפו אותו ואיימו עליו.

           באישום זה יוחסו לשניים עבירות של הדחה בעדות והטרדת עד בנסיבות מחמירות.

3.        במרכז עדותו של המערער עמדה הטענה כי אין זה חריג ששוטרים אחרים מהפלוגה היו מצטרפים לנסיעות לחלוקת מזון, ומכל מקום הוא לא ידע את מטרת הצטרפותם של שחר וינאי באותו יום. בית המשפט המחוזי דחה גרסה זו של המערער וקבע (ראו הכרעת הדין בעמ' 503): "סקירת כל אירועי יום 30.12.02 באספקלריית מעורבותו של [המערער] בהם מעידה על שותפותו המלאה ועל היותו של [המערער] חלק בלתי נפרד מן התוכניות ומן הביצוע של מעשי העבירה". ועוד נקבע (בעמ' 505), כי "שותפותו של [המערער] לדבר עבירה לא התבטאה רק בהיותו צד לתוכנית המשותפת ונוכח באירועים האלימים, אלא הוא אף קיבל על עצמו את תפקיד הצילום. פעולת הצילום היוותה חלק אינטגראלי מביצוע העבירות. המדובר בצילום מקרוב לצידם של שחר וינאי שהכו בפועל (או דחפו את המנוח...). מבחינת הנאשמים [שחר והמערער], ינאי ובאסם, המדובר היה בתפקיד חשוב, והא הראיה שלא הוחל בהכאת הראשון אלא לאחר שהצילום היה מוכן". במהלך משפטו הכחיש המערער את טענת המתלונן באישום השני כי הוא בעט בו, אולם בית המשפט דחה טענה זו, וגם במעשה זה היה כדי ללמד על היותו נמנה על חבורת הקושרים. באשר לאישום הרביעי נקבע (ראו עמ' 507), כי  המערער "היה מודע לנסיבות השלכתו של המנוח מן הג'יפ, הוא היה ער למהירות נסיעת הג'יפ, לסירובו של המנוח לקפוץ תוך כדי נסיעה, לאחיזתו ברצועה שבגג הג'יפ לשחרור ידיו ובסופו של דבר לדחיפתו אל מותו". ובעמ' 508 הוסיף בית המשפט: "[המערער] צפה את התוצאה הקטלנית, היינו, את האפשרות שהמנוח ימות כתוצאה מן הנפילה לכביש, אך הוא המשיך לצלם בשוויון נפש, לא מחה ולא התערב במעשיהם של שחר וינאי".

           בערעור שבפנינו עותר המערער לזכותו מאותם טעם שהביא בפני בית קמא, היינו, שהוא לא ידע על הקשר שנרקם בין שחר לינאי, וממילא לא היה חלק ממנו. לחלופין, טען המערער כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונש שהשית עליו, ונוכח חלקו בפרשה ראוי היה להסתפק בעניינו בעונש קל יותר מזה שהושת על באסם (ארבע וחצי שנות מאסר).